העיסוק במושג האיזון בין חיי המשפחה לעבודה, שהיה מדובר מאוד בעולם משאבי האנוש לפני כמה שנים וכיכב בהמון הרצאות, סדנאות ומאמרים, ירד בשנים האחרונות מהפוקוס, והפך פאסה, לכאורה.

ומצד שני, בפועל, בחיי היום-יום של כל עובד ועובדת, הג'אגלינג בין שני העולמות רלוונטי ובועט מתמיד, במיוחד עם כניסתם של דור ה- Y וה-Z  לארגונים ולעולם העבודה, והציפייה שלהם לחיים "שפויים" יותר. הבעיה הזאת הופכת להיות יותר ויותר נחלת הכלל, מבעיה שהייתה בעיקרה משויכת לנשים ולאימהות.

בסקר השחיקה הגדול שנערך במערכת הבריאות בשנת 2018 נמצא שהקושי לשלב בין הבית לעבודה הוא גורם הלחץ המשמעותי ביותר שעלול להביא לשחיקה.

גם אנחנו, בחיי היום-יום שלנו, נותנים מענה לעובדים ולעובדות רבים ורבות שנמצאים במצב של סטרס תמידי ומשמעותי, ושחיקה עם סימפטומים נפשיים וגופניים (חרדות, קשיי שינה, תעוקה בחזה ועוד), עקב הקושי לתמרן בין העומס והלחץ בעבודה והציפיות של המנהלים מהם ושלהם מעצמם, לבין הרצון להשקיע בעצמם ובילדיהם, וליהנות גם מחיי פנאי ומחיי משפחה משמעותיים.

המושג איזון רומז אולי, לכאורה, על מצב של 50% חיי עבודה ו- 50% חיים אישיים, אבל האם זה בהכרח כך? והאם מה שמתאים לי הוא בהכרח מה שמתאים גם לאנשים אחרים? ואולי נכון יותר לדבר על שילוב ולא על איזון?

ואם כבר מצליחים למצוא שילוב שעובד באופן סביר, מה קורה בתקופות מסוימות של עומס רב יותר, משבר או הצפה – כששיווי המשקל העדין הזה מופר? מה עושים אז?

מה עושה מנהל כשהוא עצמו מרגיש שאיננו מצליח לאזן כמו שנכון לו בין חיי העבודה לזמן הפרטי? 

ומה עושה אותו מנהל כשהוא מבחין במצוקה של עובד שלו, שאחרי בירור מובן שהיא נובעת מעומס שוחק ומסוכן וחוסר איזון?  

קודם כל, רצוי שההסתכלות והשינוי יקרו ברמת התרבות וההתנהלות הארגונית. כשההסתכלות והמדידה יהיו פחות ברמת ספירת השעות, ויותר ברמה של השגת היעדים. כך, לצאת ב- 16:00 לא ייחשב יותר ל- "מה זה, עובדים היום חצי יום?" ועבודה סביב השעון, שהיא פול גז בניוטרל, תהפוך להיות בלתי רצויה.

לאפשר גמישות רבה יותר של שעות כשאפשר, מבחינת התחלת וסיום יום העבודה, ולא לקבוע ישיבות לשעות אחר הצהריים, כשהנחת המוצא היא שחשוב שלעובד יהיו גם חיי פנאי וחיי משפחה מספקים שיאפשרו לו טעינת מצברים, מניעת שחיקה ושביעות רצון גבוהה יותר.

גמישות נוספת היא לאפשר, שוב, רק היכן שזה אפשרי, עבודה מהבית. דוגמה בנושא הזה בדיוק קיבלנו רק לאחרונה מחברת אמדוקס שמאפשרת מעתה לעובדיה יום עבודה בשבוע מהבית. (ניתן ללחוץ על הלינק לכתבה)

וברמת הפרט, כשהבנתם שיש מצוקה או משבר שמצריכים השקעה רבה יותר לתקופה מסוימת בתחום האישי והמשפחתי – חשוב לאפשר לעובד, בהתייעצות איתו, זמן התאוששות מוגדר שבו תתאפשר גמישות רבה יותר, כדי לאפשר לו, בהמשך, להחזיר לעצמו את האיזון הנדרש.

כדאי גם לקחת בחשבון שאירועים שונים במעגל החיים, גם אם הם אירועים חיוביים במהותם כמו לידת ילדים, מטים את הפוקוס, מטבע הדברים, יותר לכיוון המשפחה, וצריך לראות כיצד מאפשרים גמישות מסוימת גם כאן כדי להרוויח עובדים טובים ומחויבים יותר.

לקראת יום המשפחה הקרב ובא נייחל לחיים מלאים ומספקים שבהם חיי העבודה וחיי המשפחה נמצאים בהרמוניה, ואם יש צורך בעזרה באחד התחומים או במציאת השילוב הנכון עבורכם ועבור עובדיכם – אנחנו כאן כתמיד.

שלכם,

עדה וצוות "מצבים".