בדידות- להתמודד עם זה ביחד

אחת התופעות שתפסה נפח ונראות במהלך הקורונה היא חווית הבדידות. הסגרים והעבודה מהבית חברו לגורמים כלליים יותר שמאפיינים את תקופתנו- עלייה בגיל הנישואין, הדגש על פרטיות ואינדיבידואליזם, התפרקותם של מוסדות מאחדים דוגמת שייכות דתית או משפחתית, תהליכי עיור וגלובליזציה- והתוצאה היא עליה מדאיגה בשיעור האנשים המדווחים על חווית בדידות.

חשוב להבין שבדידות היא חוויה, לא מצב אובייקטיבי. היא מושפעת מגורמים כמו סטטוס משפחתי או מקום מגורים אך אינה תוצר ישיר שלהם. אנשים נבדלים זה מזה בצורך שלהם בקשר וגם בצורך להיות לבד. בתקופת הסגרים וההוראה לשמור על בידוד חברתי, היו שחשו בדידות והיו שהקפידו על בידוד אך לא היו בודדים. יש כאלה שיתנו הכל בשביל שבוע שקט במדבר, רק הם והחול; יש כאלה שזקוקים למפגשים חברתיים 24/7. יש כאלה שיכולים להרגיש קרבה ואינטימיות בשיחת טלפון, ואילו אחרים זקוקים למפגש פנים אל פנים, לחיבוק. למרות השונות הזו, כולנו זקוקים למגע אנושי. בהיעדרו אנחנו פגיעים יותר להפרעות רגשיות דוגמת דיכאון, ויש גם רשימה ארוכה של מחלות גופניות ששיעורן גבוה יותר בקרב אלה החווים בדידות.

מקום העבודה תופס נפח נכבד משעות הערות שלנו. אם עובדים יוכלו להרגיש שהעבודה היא גם זירה חברתית משמעותית, החיבור לארגון יהיה איכותי יותר והזיקה אליו חזקה יותר. מקום עבודה שנותן מענה לצורך בחברה ייהנה מעובדים בריאים יותר, יעילים יותר ומחויבים יותר. אבל מאז הזום והעבודה מהבית האמת הזו כמו נשכחה או נדחקה הצידה. כדאי להחזיר אותה למקומה הראוי, ולהלן כמה דברים שאפשר לעשות, כמובן בהתאם למצב ולהנחיות.

  • לא לוותר על המשרד לטובת הזום. חשוב לייצר מפגש במקום העבודה לפחות חלק מהזמן. במקומות בהם עובדים מרחוק, שווה לתכנן מראש כך שפגישות מרובות משתתפים ייקבעו לימים בהם מגיעים למשרד. כך יתאפשר ה"מינגלינג" שפחות מתאפשר בזום.
  • המשמעות היא שמבחינה זו, מצב בו כל עובד בוחר מתי לעבוד מהבית ומתי להגיע למשרד הוא מצב פחות רצוי. כדאי לשאוף לזמנים קבועים בהם כולם מגיעים יחד. בימים אלה כדאי לתת מקום ולעודד מפגשים חברתיים באופן יזום.
  • אם עומדת על הפרק סוגיות של תכנון מטרות, סיעור מוחות, התלבטויות בין דרכים שונות- מאד כדאי שייעשו במפגש נינוח במשרד. אלה הזדמנויות יקרות מפז בהן העובדים יכולים לזכות בהצצה אל המחשבות והרעיונות זה של זה, להתחבר זה לזה, לתת ולקבל השראה.
  • יהיו כאלה שיתקשו עם חזרה למשרד, במיוחד אלה שלא מרגישים כמו דג במים בסיטואציות חברתיות. חשוב לא לוותר עליהם גם אם חוסר הנוחות שלהם בולט קשר נעים עם המנהל הישיר או עם עובד אחד או שניים יכול להיות משמעותי מאד ולעזור להם להיות נינוחים יותר. אפשר גם להקצות להם מטלות המצריכות עבודה משותפת בצוות קטן- פרויקט משותף יכול לעשות פלאים.
ומה אם חוזרים לעבודה מרחוק?….
האפשרות הזו מחייבת חשיבה יצירתית יותר בכל הנוגע לנושא הבדידות. במקרה כזה כדאי להכניס לשגרה פגישות זום קטנות של שניים-שלושה עובדים. בפגישות זום מרובות משתתפים קל לאנשים ללכת לאיבוד ואילו מפגשים בקנה מידה מצומצם יחייבו השתתפות פעילה. אם אפשר לפרק ישיבות ארוכות וגדולות למפגשי הכנה/חשיבה קטנים יותר, זה יהיה מוצלח.

כדאי כמנהלים להקפיד לצאת מהוואטסאפ ולשוחח בטלפון עם העובדים שלכם, שיחות שיש בהן מקום גם לסמול-טוק ולהתעניינות כנה בחוויה בבית. וגם הוואטסאפ יכול להיות זירה חברתית לשיתוף תכנים, ולחיוכים משותפים.

ואחרון חביב, להזכיר לאנשים שלכם שחוויה של ביחד נמצאת על סדר היום שלכם, שבהמשך יהיה יותר טוב.

וגם אתם כמנהלים לא חייבים להיות לבד עם סוגיות המטרידות אתכם. צוות מצבים זמין עבורכם לכל שאלה או התלבטות.

עדה וצוות "מצבים".
תגובות לכתבה
+ הוסף תגובה

הוספת תגובה חדשה

רוצה להצטרף לשיח?

אשמח לקבל את תגובתך!

Comments are closed.