למרות שעדיין לא קיים כלי המאפשר השוואה בין רמת החרדה והלחץ הנפשי שחווים בני דורנו לבין הרמות שחוו בני הדורות הקודמים, לא ניתן להתעלם מהמגמה העולמית של עלייה בדיווחים על קשיי תפקוד והיעדרויות מהעבודה בשל סיבות הקשורות לבריאות הנפשית של העובדים. יתרה מזו, המציאות בשטח מוכיחה שגם עצם הגעתו של עובד למקום עבודה אינה מהווה בהכרח סימן המעיד על כשירותו לבצעה.
כשהמתח הנקודתי הופך למצב כרוני
אנו רואים זאת בעיקר בתפקידים המאופיינים בעבודה מאומצת ואינטנסיבית ובאחריות אישית גדולה כאשר הלחץ, העומס והחרדה מפני הכישלון מביאים במקרים רבים לפגיעה ברמות הביצועים והפריון. במקביל, גם להתפתחות הטכנולוגית המואצת המשפיעה על דפוסי התקשורת שלנו ועל התנהלותנו יש חלק לא מבוטל בתחושת הסטרס ההולכת ורווחת בשל טשטוש הגבולות בין העבודה והחיים הפרטיים. אם בעבר היתה הפרדה ברורה בין שעות העבודה לשעות ה"בית", הרי שכיום מצופה מעובדים רבים זמינות כמעט אינסופית כשהעבודה משיגה אותם בכל מקום במייל, בסמס ובווטסאפ. גם ריבוי הגירויים, המסרים וערוצי התקשורת מביאים לפתחנו יותר אינפורמציה מאשר אנו מסוגלים לעבד ולהגיב אליה. כל זאת תורם לעומס המנטלי המופעל עלינו כמעט 24/7 וכשזה מצטבר, לאורך זמן, הלחץ והמתח הופכים מבעיה נקודתית לכרונית.
אז מה ניתן לעשות?
על פי דו"ח שפרסמה לאחרונה חברת הייעוץ איביסוורלד 74% מהחברות האמריקאיות מפעילות תוכניות שונות לקידום רווחתם הנפשית של עובדיהן. ביו תוכניות אלו ניתן למצוא קווי חירום לייעוץ נפשי, תוכניות סיוע כלכליות ועוד.
מגמה נוספת, הצוברת מודעות בשנים האחרונות, הינה קיום מסגרות המעודדות את עובדי הארגון לבצע מדיטציות ככלי למיקוד וריכוז. דבר התורם גם להעלאת הפריון בעבודה. כחלק ממגמה זו אנו רואים שמושגים כמו "קשיבות" (Mindfulness) ו"חוסן" הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהלקסיקון הניהולי ומתורגמים הלכה ומעשה להוצאת עובדים לסדנאות וקורסים המקנים להם כלים להשגת איזון ושלווה נפשית.
יש לקוות כי מגמה זו תמשיך ותתחזק וארגונים יקחו יותר ויותר אחריות על המידה בה ביכולתם להשפיע על מצבם הנפשי של העובדים.
האם גם הארגון שלכם מתמודד עם מקרים בהם עובדים נתונים בחרדה ובמתח הפוגעים בתיפקודם? אשמח מאוד שתשתפו ותכתבו כאן למטה על הנסיון שלכם בהתמודדות עם הנושא.
לרשימת התגובות הקש על 'הוסף תגובה'
